חשוב לדעת

רעלים "נסתרים"

רעלים המהווים סכנה לבעלי החיים שלנו מתחלקים לכמה קבוצות:

 

רעלים:

רעל עכברים – הרעלת רעל עכברים היא הרעלה נפוצה מאד אצל כלבים, בגלל ריחו וטעמו של הרעל. רוב הרעלים, המשמשים להשמדת עכברים, הם חומרים נוגדי קרישה, וככאלה הם גורמים לדימום. הסימנים הקליניים שנראה תלויים במיקום הדימום ובדרך כלל יופיעו יומיים או יותר אחרי אכילת הרעל.

*הטיפול תלוי בזמן שעבר מאכילת הרעל ובדרך כלל יכלול: גרימת הקאה, טיפול בפחם פעיל לספיחת הרעל וטיפול עם ויטמין K, שנוגד את פעילות הרעל (בהנחה שלא עברו יותר מכמה שעות). במקרה ויש דימומים פעילים הטיפול תלוי במיקום הדימום.

תרדמון – משמש לרב להשמדת מכרסמים וציפורים, אך מושך גם כלבים וחתולים שעשויים לאכול ממנו. החומר הפעיל ב"תרדמון" הוא חומר הרדמה וככזה הוא משפיע על מערכת העצבים המרכזית, גורם לסטימולציה שלה ומאוחר יותר לדיכויה.

*הסימנים הקליניים הנפוצים הם:

  • אפאטיות
  • אטקסיה (חוסר קואורדינציה של הגפיים)
  • חוסר שיווי משקל וכו' הגורמים לכלב להראות שיכור.

*טיפול: ל"תרדמון" אין חומר נגד ולכן הטיפול הוא טיפול תומך בלבד.

 

תרופות:

נוגדני דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs) – תרופות אלו (למשל, אדוויל, נורופן) נפוצות כמעט בכל בית ומשמשות להורדת חום ושיכוך כאבים. הרעלת NSAIDs עשויה להתרחש אם חיית המחמד בולעת כדורים השייכים לבעלים שלה (בין אם בטעות או בגלל שבעליה חושב שיטיב עימה) או כאשר היא מקבלת מינון גבוה ממה שהייתה אמורה (למשל, חתול שאוכל כדור המיועד לכלב).

*הסימנים הקליניים של הרעלת NSAIDs כוללים:

  • הקאות
  • שלשול
  • כאבי בטן
  • יצירת כיבים במערכת העיכול.

במקרים חמורים, כיבים אלו יכולים לגרום לדימום חריף ואף לקרעים בקיבה או המעיים. במינונים גבוהים עשוי להיגרם נזק אקוטי לכליות. איבופרופן (אדויל) במינונים גבוהים עשוי לגרום לסימנים עצביים כגון עוויתות או תרדמת.

באופן כללי, חתולים רגישים להרעלה זו יותר מכלבים.

*הטיפול בהרעלה יכלול עידוד הקאה (בהנחה שלא עברו יותר מכמה שעות)., מתן פחם פעיל ומתן תרופות להגנה על מערכת העיכול על מנת למנוע יצירת כיבים. כמו כן, מתן נוזלים יסייע לשמירה על הכליות מפני נזקי התרופה.

אם הטיפול אגרסיבי ומוקדם מספיק, הפרוגנוזה תהיה טובה

אצטמינופן (אקמול) – בדומה להרעלת NSAIDs, גם אקמול לפעמים ניתן לחיית המחמד על ידי הבעלים שחושב שיוכל להיטיב עימה אך לא מודע לכך שאקמול אינו מתאים לחיות מחמד.

*הסימנים הקלינים להרעלה כוללים:

  • דכאון
  • הקאות
  • קושי נשימתי
  • שינוי צבע הריריות (והדם) לחום
  • נפיחות בפנים והכפות
  • נזק לכבד.

בחתולים אסימפטומטים (שאינם מראים סימנים קליניים) יש לעודד הקאה ולתת פחם פעיל. כמו כן, יש צורך במתן חמצן ו-N-אצטילציסטאין אשר נוגד את השפעת האצטמינופן על ידי היקשרות אליו.

בהזדמנות זו חשוב לציין כי לחתולים וכלבים חום גוף גבוה משלנו, ולכן חשוב מאד להתייעץ עם הוטרינר אם נדמה לכם שלחיית המחמד שלכם יש חום, ואף פעם לא לתת להם כדורים להורדת חום על דעת עצמכם!

אם יש לכם שאלות אתם מוזמנים לבוא לוטרינר בתל אביב ד"ר דויד כהן שיספק לכם את כל התשובות שאתם צריכים

שימו לב, די בכדור אקמול אחד כדי להרוג חתול!

 

פרחים וצמחים:

שושן (Lily) – פרחים ממשפחה זו (כגון, שושן צחור ואחרים) גורמים לכשל כליות אקוטי ומוות בחתולים. לא ברור עדיין מה מנגנון הפעולה של הרעלן שבצמח, אך ידוע שדי בחשיפה לכמויות קטנות (מעט אבקנים, כרסום של עלה וכו') כדי לגרום לנזק. לכן כל חשיפה אליו צריכה להחשב כמסכנת חיים ודורשת טיפול אגרסיבי.

*סימנים קליניים-חתולים שנחשפו לצמח עשויים להקיא מספר שעות לאחר החשיפה אך הקאות אלו פוסקות בדרך כלל, תוך כמה שעות. בזמן הזה החתול לא יראה סימנים קליניים או שיהיה מעט מדוכא וחסר תאבון. ללא טיפול, יום-יומיים אחרי החשיפה יתפתח כשל כליות, אשר יבוא לידי ביטוי במתן שתן מועט עד אי מתן שתן, הקאות, דכאון, חוסר תאבון, התייבשות וירידה בחום הגוף. במקרים מסוימים נראו גם דיסאוריינטציה, בצקות בפנים ובכפות, קושי בנשימה ועוויתות.

טיפול אינטנסיבי עם נוזלים, עידוד הקאה ומתן פחם פעיל, שמתחיל תוך 18 שעות מהחשיפה הראה תוצאות טובות במניעת נזק לכליות. לעומת זאת, דחיית טיפול אחרי 18 שעות בדרך כלל מסתיימת במוות או המתת חסד בעקבות כשל כליות.

לעיתים נרצה להשאיר את החתול להשגחה בכדי לוודא שהטיפול עובד, במקרים אלו אנחנו משכנים את החתול בפנסיון החתולים שלנו בנמצא במרפאה.

דקל ננסי (Cycas revulata) – צמח זה נפוץ בחצרות בתים רבות ובפארקים. אכילת כל אחד מחלקי הצמח עשויה לגרום להרעלה ופגיעה חמורה בכבד (ראו סיפורו של ג'ק)

מזון:

שוקולד – זוהי הרעלת המזון הנפוצה ביותר, בעיקר בכלבים. למעשה, פולי הקקאו שבשוקולד הם הבעיה עבור כלבים. קקאו מכיל חומרים, הנקראים מתילקסנטינים, כגון: קפאין ותיאוברומין, אשר מגרים את מערכת העצבים של הכלב ויכולים לגרום לסימנים קליניים שונים. בעקרון, ככל שהשוקולד יותר כהה/מריר (מכיל יותר קקאו) הוא יותר מסוכן, כך שאכילת שוקולד מריר חמורה מאכילת שוקולד חלב. שוקולד לבן גם מכיל תיאוברומין אבל בכמות זניחה (פחות מ-1% ממה שיש בשוקולד חלב). כמות השוקולד שנאכלה ומשקל הכלב גם משחקים תפקיד חשוב בחומרת ההרעלה.

למשל, כלב גדול (30 ק"ג) שיאכל חפיסה (100 גרם) של שוקולד מריר לבישול (60% קקאו) יסבול מהקאות ושלשולים בעוד כלב קטן יותר (15 ק"ג) שיאכל את אותה הכמות יהיה בסכנת מוות. במקרה ושני הכלבים הנ"ל היו אוכלים את אותה הכמות אך של שוקולד חלב ולא שוקולד מריר, הכלב הקטן היה סובל מהקאות ושלשולים בעוד הכלב הגדול ככה"נ לא היה מראה סימנים קליניים.

*הסימנים הקלינים של הרעלת שוקולד מתחילים להופיע בדרך כלל 6-12 שעות אחרי האכילה והם כוללים:

  • בחילה
  • הקאות
  • שלשולים
  • חוסר מנוחה
  • חולשה
  • השתנה מוגברת
  • רעד
  • עוויתות
  • הפרעות בקצב הלב.

*טיפול: אם הכלב מגיע לטיפול תוך מספר שעות מרגע אכילת השוקולד, נעודד הקאה. בנוסף לכך יקבל הכלב נוזלים לווריד ופחם פעיל. במקרים מסוימים ננטר את קצב הלב ע"י חיבור לאק"ג. אם הכלב מגיע עם עוויתות הוא יקבל טיפול נגד עוויתות. לפעמים, כאשר כמות השוקולד שנאכלה הינה גדולה, כלבים יפתחו דלקת בלבלב.

פעמים רבות, אכילת השוקולד אינה הבעיה הגדולה אלא התוספות שהיו בשוקולד ועשויות להיות רעילות לא פחות, כגון אגוזי מקדמיה או צימוקים (ראו בהמשך).

ענבים וצימוקים – המכניזם שבו ענבים וצימוקים גורמים להרעלה אינו ידוע אך חושדים כי מעורב בו מיקוטוקסין (רעלן פטריות) כלשהו. מה שכן ידוע, הוא שדי בכמות קטנה (9-18 גרם לכל ק"ג משקל גוף) כדי לגרום לנזק חמור לרקמת הכליות.

*הסימנים הקלינים כוללים:

  • בחילות
  • הקאות
  • חוסר תאבון
  • שתייה מרובה
  • השתנה ירודה ובהמשך אי מתן שתן המופיע בד"כ תוך 48 שעות מאכילת הענבים.

*הטיפול הוא טיפול תומך בנזק כליות וכולל מתן נוזלים, נוגדי הקאה ומגיני מערכת עיכול. במקרים חריפים יהיה צורך בדיאליזה.

אגוזי מקדמיה – גם המכניזם של הרעלת אגוזי מקדמיה אינו ידוע אך הם עשויים לגרום להקאות, שלשולים, רעד ושיתוק בכלבים.

*טיפול: לאחר שטיפת הקיבה, הטיפול הוא טיפול תומך עם נוזלים, תרופות למניעת הרעד ונוגדי הקאה.

לרב, עם טיפול, אחרי 72-96 שעות מאכילת האגוזים הכלב מחלים בצורה מלאה.

משפחת הבצליים (Allium) – בצל, שום, עירית וכרישה מכילים סולפוקסיד ותרכובות דיסולפיד, אשר גורמות לנזק לממברנה של תאי הדם האדומים ולכן לאנמיה ולמטהמוגלובנימיה (אי יכולת של תאי הדם האדומים לקשור חמצן). מידת הרעילות משתנה בין סוגי הבצליים השונים ובכמות שנאכלה, אך כל צורות הבצליים (טרי, כתוש, מבושל ויבש) מהוות סכנה לחיות מחמד. כמובן שבצל מיובש מכיל פחות נוזלים, ולכן הוא מסוכן יותר מבצל טרי.

אצל כלבים הנטייה לאכול בצל חזקה מאשר אצל חתולים, אבל חתולים רגישים יותר.

די בכ-13 גרם בצל טרי לק"ג כלב כדי לגרום לנזק. משקלו של בצל ממוצע הוא 160 גרם.

*הסימנים הקליניים תלויים במידת האנמיה והמטהמוגלובינמיה ויכללו חוסר תאבון, חיוורון או ריריות צהובות, חולשה, נשימה מהירה, קצב לב גבוה, שלשול, התמוטטות. סימנים אלו מופיעים בד"כ 24-72 שעות אחרי אכילת הבצל.

*הטיפול הוא טיפול אגרסיבי עם נוזלים ומנות דם. ויטמין E יכול אף הוא לעזור ע"י ייצוב ממברנת תאי הדם האדומים.

קסיליטול – ממתיק מלאכותי, המשמש להמתקת מוצרים רבים (מסטיקים למשל), אשר לא גורם לעלייה משמעותית ברמות הסוכר בדם אצל בני אדם. אצל כלבים, לעומת זאת, הוא גורם לעלייה חדה ברמות האינסולין בדם. העלייה הזו גוררת ירידה משמעותית של רמות הסוכר בדם הכלב, דבר המתבטא בהקאות, חולשה, דיכאון, עוויתות ואפילו תרדמת. סימנים אלו יכולים להופיע כבר חצי שעה אחרי האכילה ועשויים להמשך למעלה מ-12 שעות אפילו עם טיפול אינטנסיבי. כמו כן, קסיליטול יכול לגרום לנזק לכבד תוך 72 שעות אפילו בכלבים שרמת הסוכר בדמם לא יורדת משמעותית.

*טיפול: גם במקרה של הרעלת קסיליטול נטפל ע"י עידוד הקאה או שטיפת קיבה וניתן פחם פעיל. כמו כן, נטפל עם דקסטרוז (תמיסת סוכר במתן ורידי) על מנת לשמור על רמות סוכר נורמליות בדם. טיפול זה, (במקרים בהם לא נראים סימנים קליניים המצביעים על בעיה בכבד) נותן בד"כ פרוגנוזה טובה.

בצק שמרים – יש לא מעט כלבים שישמחו לאכול בצק שמרים לא אפוי שהושאר להתפחה במטבח, אך השמרים שבו יגרמו לתסיסה בקיבתם. תסיסה זו תשחרר אתנול שיגרום להרעלת אלכוהול ולכן כלבים אלו ייראו שיכורים.

*הסימנים הקליניים הנפוצים הם:

  • הקאות (גם בגלל האתנול וגם בגלל הבצק שתופח ולוחץ על דפנות הקיבה)
  • חוסר יציבות
  • דיכאון
  • חוסר שליטה על הסוגרים
  • ווקליזציה.

ככל שנפח הבצק בקיבה גדל, כך יהיה עלול הכלב לפתח היפוך קיבה ואפילו קרע של הקיבה.

אם הכלב לא מראה סימנים עצביים, נגרום לו להקיא. כמו כן, נבצע שטיפת קיבה עם מים קרים כדי לעצור את תסיסת השמרים וניתן פחם פעיל לספיחת האתנול.

לסיכום, ישנם לא מעט רעלים "נסתרים" בסביבת המחיה של חיות המחמד שלנו ולכן חשוב מאד שנשמור עליהן ונדאג שלא תאכלנה כל מיני "מציאות" ברחוב. כמו כן, אם חיית המחמד שלכם אכלה משהו לא מוכר, מומלץ ליצור קשר עם המרפאה הוטרינרית ביפו בהקדם.

רעלים שפוגעים בבעלי חיים וטרינר תל אביב