תולעת הפארק

תולעת הפארק – Spirocerca lupi

מה היא תולעת הפארק?

תולעת הפארק הינה תולעת עגולה (נמטודה) טפילית המדביקה כלבים בלבד. השם "תולעת הפארק" ניתן לה משום שהמקרים הראשונים, שאובחנו בארץ בשנות ה-80', היו בכלבים שהמכנה המשותף להם היה הפארק הלאומי ברמת-גן. שם זה מטעה וגורם לבעלי כלבים רבים לזלזל במחלה המסוכנת, בעיקר בטענה שאינם מטיילים עם כלביהם בפארקים. למעשה, תולעת הפארק נפוצה בכל הארץ.

אופן ההידבקות בתולעת הפארק:

צואה של כלב נגוע מכילה את ביצי התולעת אשר נאכלות על ידי חיפושיות זבל קטנות (חלקן קטנות מ-1 ס"מ)
המשמשות כפונדקאי ביניים עבור התולעת. חיפושית בודדת יכולה להכיל עד 150 תולעים.
כאשר כלב, המשמש כפונדקאי סופי של התולעת, אוכל צואה או כל חומר אורגני מרקיב אחר ובולע חיפושית נגועה או אוכל בע"ח אחר שאכל חיפושית נגועה,
החיפושית מתפרקת בקיבתו והתולעים משתחררות ועושות דרכן דרך קיר הקיבה ולאורך קירות העורקים אל כיוון אבי העורקים.
משם הן ממשיכות, תוך כדי התבגרות, בנדידה ברחבי גופו של הכלב, ומטפסות אל הוושט, שם הן מתחפרות, מגיעות לשלב ההתבגרות הסופי שלהן
ומטילות את ביציהן אשר עוברות במערכת העיכול של הכלב ויוצאות בצואתו. 

ביטוי מחלת תולעת הפארק בגוף

תגובת גוף הכלב לנוכחות התולעת בוושט מתבטאת בבמעין בליטות אל תוך הוושט הנקראות גרנולומות. כאשר הגרנולומות גדלות הן גורמות ל:

  • שיעול, קושי בבליעה, הקאות וכו' (הסימנים הקליניים הקלאסיים של תולעת הפארק).
  • בעיות נוירולוגיות, כתוצאה מנדידת התולעים אל עמוד השדרה.
  • ירידה חדה במשקל.
  • מוות פתאומי (במקרים מסוימים), כתוצאה מדימום פנימי שנגרם מהתבקעות מפרצת באבי העורקים.

אבחון מחלת תולעת הפארק

• כלבים המובאים למרפאה עם תלונות על שיעול, קושי בבליעה, הקאות וכו' עוברים צילומי רנטגן.
• במקרה בו נראית עכירות בחלקו האחורי של הוושט, יעבור הכלב אנדוסקופיה. הליך האנדוסקופיה מבוצע תחת הרדמה מלאה
   ובמהלכו מוכנס סיב אופטי לגרונו של הכלב על מנת לזהות את אותן גרנולומות המכילות את התולעים הבוגרות.

טיפול בתולעת הפארק

• במקרה ה"טוב" הגרנולומות נצפות באמצעות האנדוסקופ, ובמידה והמצב מאפשר, הן גם מוצאות מהוושט בעזרתו.
• בנוסף, הכלב מתחיל טיפול שבועי של זריקות אייברמקטין למשך מספר רב של חודשים.
• בסוף הטיפול חוזרים על האנדוסקופיה על מנת לוודא כי הוושט נקייה מגרנולומות.
• במקרים חמורים יותר, בדיקת האנדוסקופיה מגלה כי הגרנולומות הללו עברו התמרה סרטנית.
   במקרה זה הטיפול עלול לגרום לסיבוכים בשל המיקום הנגוע, ובשל העובדה שבארץ אין טיפולי הקרנות לסרטן עבור בעלי חיים.

  לעיתים ניתן לחשוד כי הגרנולומות עברו התמרה סרטנית כבר בשלב צילומי הרנטגן, בעקבות הסתיידות בחלקו האחורי של הוושט, ואף בגלל המצאות גרורות בריאות.
  התמרה סרטנית תתרחש לרוב אצל כלבים מבוגרים שכנראה נשאו את המחלה במשך זמן רב לפני שאובחנה.

שימו לב!!!

כלבים מגזעים מסוימים, כגון רועה אוסטרלי, בורדר קולי, קולי ועוד, ידועים ככלבים העלולים לשאת מוטציה בגן MDR-1.
מוטציה זו הופכת את החומר המשמש לטיפול בתולעת הפארק לרעיל וקטלני עבור כלבים אלו.

איך אדע אם הכלב שלי נושא את המוטציה? ואם כן- איך יטופל נגד תולעת הפארק?

חשוב מאד לבצע בדיקת דם בכלבים מהגזעים הנ"ל או המעורבים איתם, על מנת לבדוק אותם גנטית.
מחקרים מראים שאף אצל כלבים בעלי כפות רגליים לבנות הסיכוי למוטציה קיים. הטיפול המונע ייקבע בהתאם לתוצאות:

 כלבים החיוביים למוטציה יטופלו ע"י אמפולות חודשיות על בסיס חומר אחר ולא ע"י זריקות של אייברמקטין.
  כלבים השליליים למוטציה יטופלו כמו כל כלב אחר.

טיפול קבוע כנגד תולעת הפארק כדרך למעקב אחר הכלב

חשיבות נוספת, אם כי עקיפה, לטיפולים נגד תולעת הפארק היא העובדה שאנו רואים את כלבכם כל חודשיים ומבצעים בדיקה גופנית, שבמהלכה אנו עשויים למצוא "הפתעות" חשובות.
חשוב להקפיד על ביקורים במרפאה בזמן , לבצע חיסונים לכלב באופן קבוע וכמובן להיות דרוכים ולעקוב אחרי שינויים בריאותיים או התנהגותיים. כל אלו יבטיחו לכלבכם חיים ארוכים וטובים.

יש לכם שאלות? עדיף לשאול אותן בזמן ולהתייעץ עם וטרינר מקצועי בתל אביב.

תולעת הפארק טיפול מעולה
דורג על ידי שני ברודמן
5